(מ)איפה הכסף?

רבות דובר וידובר על הסכומים ההזויים שנאלצים לשלם אזרחים שפשעם היחיד הוא רצון לבעלות על פיסת קרקע למגורים. ספרי ההיסטוריה הכלכלית של המדינה יכלו כמויות אדירות של דיו בעריכת הסקירה הפיננסית של שנות העשרה ומעלה של המאה. ההגזמה הפושעת במחירים ופשיטת העור השיטתית עוד ישמשו משל ושנינה בזמנים טובים יותר, ויביאו המונים לשאלה הפשוטה – מה עיוור את מקבלי ההחלטות וקובעי הטון בישראל, וכיצד הם לא התעוררו למרות שנים של מצוקה קולוסאלית. אז נכון, העתיד יהיה מלא בשאלות, אולם תמיהה קטנה אחת הוא משאיר להווה המתסכל: כיצד אנשים שמרוויחים משכורות שנושקות למינימום מצליחים לרכוש דירה. ואל תספרו לנו סיפורים על השתעבדויות למשכנתאות ומכירת החיים לבנקים, מכיוון שהנתונים מצביעים, שחור על גבי לבן, על חלוקת אחוזים ברורה בין הון עצמי למשכנתא בעת רכישת נכס נדל"ני. אז חד וחלק, מאיפה הכסף?

את השאלה הזו הציב אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר, שישב על המדוכה ובחן את נתוני ענף הנדל"ן למגורים בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2019. החקירה הביאה לתוצאה המתבקשת – ברחובות מתגלגל הון שחור בכמויות אדירות, והכנסות עצומות אינן מוצאות את עצמן באף יומן ממשלתי רשמי. קיצורו של דבר: רבים סוברים שדיווחי כספים לרשויות הם עניין מיותר, ואפילו מזיק.

למסקנה האמורה הגיעו מפיקי הדו"ח לאחר בחינת 282 עסקאות לרכישת דירה באזור תל אביב על ידי משקיעים. חברי וועדת החקירה בחנו את רמת ההכנסה המדווחת של אותם משקיעים והישוו את הנתונים. התוצאה שהעלו מוזרה עד מעוררת חשד: בין המשקיעים ישנו פער כביר עד פי 27, ובניסוח ספציפי יותר: החמישון העליון של המשקיעים דיווח על הכנסה ממוצעת של 222 אלף בחודש, בעוד החמישון התחתון דיווח על הכנסה ממוצעת של לא יותר מאשר 8 אלף שקלים. למרבה ההפתעה, הסכומים אותם השקיעו אותם נסקרים היו דומים ועמדו על סך של 2 מליון עד 2.5 מליון שקלים. ההיסק הבלתי נמנע הוא, כאמור, מזומן שחור בלתי מדווח המוחבא בכספות, או לחילופין סכומים ששוכנים לבטח בסניפי בנק בחו"ל, ולחיי התמימות הברוכה. אגף הכלכלן הראשי מסר כי "ניתוח רמות השכר של המשקיעים יש בו כדי להצביע על קיומו של הון לא מדווח (בין אם מכח החוק – לגבי עולים חדשים, ובין אם לאו)".

מתך הנסקרים, 15 אחוזים נכללים בקבוצת תושבי חוץ שלא חלה עליה חובת דיווח. הללו, ברובם, משקיעים סדרתיים, ההופכים את רכישות הנדל"ן למשלח ידם העיקרי. מביניהם, לשם הדוגמא, משקיע שהוסיף לרשותו לא פחות מאשר 40 יחידות דיור מאז תחילת 2014. אנשי קבוצה זו נהנים מחוק מילצ'ן (+2007) הקובע כי אזרחי מדינות זרות אינם מחויבים לדווח על הכנסותיהם מעסקאות הנערכות בחו"ל במשך 10 שנים. החור בחוק בהיר לעין: תושבי חוץ עלולים לנצל את הפרצה כדי לטעון שהכסף שברשותם הינו פרי עיסוקם בחו"ל, ואין לרשויות כל דרך לבדוק ולהוכיח האם מקור הכנסתם הינו רווח כחול לבן בלתי מדווח.

פתרון אפשרי נוסף לשאלת מקור כספי ההשקעות הינו ירושה שלא חלה עליה חובת דיווח, כל עוד המחזיק בה מרוויח פחות מ10 אלף שקלים לחודש. תחי התמימות כבר אמרנו, אבל קשה להניח כי לכל נסקרי החמישון התחתון נפטר שאר בשר עשיר כקורח.

נתון מעניין נוסף שעולה מדו"ח אגף הכלכלן הראשי, מצביע כי המשקיעים מרבים למכור את נכסיהם. בספטמבר-אוקטובר השנה קוימה רכישה של 1,800 דירות, מספר העולה ב3 אחוזים על כמות הרכישה ב2018 בתקופת חודשיים אלה, ומנגד בוצעה בזמן זה השנה מכירת 2,600 דירות – כמות העולה בהיקפה על מועדים קודמים. שורה תחתונה: למרות המכירה המוגברת, כמות הדירות שנותרו בידי המשקיעים זהה לכמות שהייתה ברשותם בתקופה המקבילה ב2018.

עיר:
נכתב על ידי:
מערכת