פתיחת חשבון חדש
או
התחבר
הפורום עדיין בשלבי פיתוח. תהנו.
נושאים:
תגובות:

12 שנות עברה וזעם

קטעים מתוך יומנה של האשה הצדקנית מרת ז. ויינשטאק תחי', בתו של הרב הצדיק מוה"ר רבי עמרם גשטטנר זצ"ל הי"ד מנייפעסט ואחותו של רבנו ה"להורות נתן" זי"ע - בתקופת שואת אירופה

 

יום שני, 11 בינואר, 1943:

אני מתחילה כעת לכתוב אותך, יומני היקר. ליהודים מאוד קשה עכשיו. אנחנו ממש ברי מזל שאנחנו יכולים לחיות חיים רגילים, בגלל שבפולין ובמדינות אחרות המצב עצוב מאוד. לנו יש ביטחון בה'.

יום חמישי, 16 בינואר, 1943:

עומד להגיע אלינו אורח חשוב לשבת, הרבי מסאטמר. הרבי מסאטמר נמצא בעירנו. היתה שמחה גדולה.

 

בינואר, 1943:

קמתי בשעה עשר. הכל היה יפה והדבר הטוב ביותר היה שהצלחתי להתחמק משיעורי הגרמנית, בגלל שאמא שלחה אותי לגברת האחראית על עוזרות משק הבית לעבוד כל יום. אנחנו בלעה"ר משפחה גדולה.

בינואר, 1943:

כל אחר הצהריים הייתי בבודפשט. קודם בסניף הדואר, אמא שלחה חבילה לאחי נתן (ה"ה רבנו ה"להורות נתן") לישיבה, פירות לכבוד ט"ו בשבט.

יום שלישי, 23 במרץ, 1943:

פורים עבר. היה יפה מאוד. האווירה היתה די שמחה.

יום רביעי, 24 במרץ, 1943:

היום לא הלכתי לבית הספר בגלל ששיעורי הבית שלי לא היו מוכנים. בבוקר למדתי גרמנית, זה היה משעמם מאוד. אחר הצהריים נסעתי לבודפשט. הייתי במועדון של אדון פינטר (הגוי). אבא שלי שלח לו משהו. כשהגעתי הביתה השעה כבר היתה חמש. אחי נתן הגיע הביתה מישיבת פאפא, התחילה החופשה.

במאי, 1943:

יש עכשיו מלחמה, ובמיוחד היהודים בגלות. ב-11 בנובמבר ימלאו לי 14 שנים. האם אתה חושב, יומני היקר, שזה יהיה זמן להיות יותר רציניים? אבל אני לא מזיקה לאיש בכך שאני משמחת את הסביבה שלי.

באוגוסט, 1943:

אתמול עשיתי דבר מעניין. בפעם הראשונה נתתי לאמי שלי את היומן לקריאה. אני חושבת שזה לא היה רעיון גרוע. מאמי יצאה לחופשה במוטראפנד. זהו מלון כשר עם אוכל בהרים. סופי ואני נבשל את השבת, אני מקווה שייצא טוב.

יום חמישי, 25 בדצמבר:

מסיבת חנוכה היתה מהנה מאוד. היא נמשכה מהשעה שבע עד השעה עשר. שיחקנו בסביבונים, שרנו ושיחקנו משחק מעניין מאוד. היה מקסים. קיבלנו חופשה מבית הספר למשך שבועיים, אז קמתי בעשר. הלכתי לתחנת הרכבת כדי לקנות כרטיסים בשביל חיהל'ה ובשביל מירי לסערענטש לשבת חנוכה. נתן הגיע היום הביתה. הוא הלך לבעלזער רבי ולכמה סידורים ממשלתיים להודיע שהוא לא מתכוון להתגייס, בגלל שבהונגריה זו חובה מטעם הממשלה.  

יום שני, 31 בינואר, 1944:

היום חזרנו מבית הספר. היו אזעקות (מדובר בתקופה של כחודשיים לפני פלישת הנאצים לבודפעסט. העורך), אז חזרנו מוקדם מהרגיל. עכשיו אני יושבת וכותבת את היומן שלי. אני לא מרוצה מעצמי, מכך שאני מתעצלת לכתוב לעיתים קרובות. אני בת 14, מספיק בוגרת בשביל להיות אחראית יותר לכתוב לעיתים יותר קרובות.

כבר שבועיים מאז שהבעלזער רבי עלה לארץ ישראל. כולם היו עצובים מאוד שהצדיק איננו אתנו. העולם עצוב מאוד. בגרמניה, באוסטריה, בפולין ובסלובקיה המון דם יהודי נשפך וגם המוני דמעות.

אצלנו האווירה לא מאוד שמחה. כולם מתפללים לה' שיניח את יד ימינו לשמירה על כלל ישראל. מתי יבוא המשיח? מתי תבוא הישועה האמיתית? אבינו שבשמים, עזור לנו. אני בוכה בדמעות שליש. אני מקווה שה' שומע.

יום שלישי, 14 במרץ, 1944:

הזמן טס. הימים מתארכים ועכשיו כבר אביב. שנת הלימודים מסתיימת בעוד מספר שבועות. אנחנו עסוקות בתוכניות לאן נלך בחופש. יומני היקר, הגיל הצעיר הוא מקסים, אבל הוא לא נמשך הרבה זמן. הזמן פשוט טס וכבר נהיה מבוגרים יותר.

במרץ, 1944:

היום הוא יום חג הונגרי. פורים עבר לפני שבוע כמעט. הוא היה מאוד יפה ושמח. מאמא קיבלתי מכשיר כתיבה, מחיהל'ה 42 תמונות, ממירי אלבום תמונות ושתי שמלות חדשות.

יום ראשון, 27 במרץ, 1944:

בצער גדול אני מנסה לכתוב מה שאירע בחיינו.
ביום ראשון, ה-19 במרץ, כבשו הנאצים ימ"ש את הונגריה. אבא הגיע הביתה בצהריים מישיבת עבודה בהסבירו שליהודי יותר טוב להישאר בבית. היה 'תשעה באב' בבית שלנו. כולם היו עצובים מאוד. אחר הצהריים נסענו, סופי ואני, לבודפשט ברכבת התחתית.

המשטרה היתה עסוקה בחיפוש אחר יהודים. פחדנו מהפצצות אז ארזנו כמה דברים לזמן שבו נהיה חייבים ללכת למרתף, שיהיה לנו מה שאנחנו צריכים.

זו מתנה גדולה מה' שיש לנו ביטחון עז. ביום שני הרשעים ערכו רשימה של כל היהודים. זו התפתחות גרועה. ביום רביעי החליט הקבינט של קליי על מינוי נשיא חדש. ביום חמישי דיברו ברדיו בצורה פרועה אודות היהודים.

ביום שישי הם (הנאצים) הגיעו לבית שלנו והתחילו לחפש. הם עשו בלגן גדול. הייתי ברחוב עם משהו ביד. אני לא יודעת מה זה היה, אבל אבא נתן לי את זה. זה היה קר מאוד ואני קפאתי, אבל אחרי שעתיים הגעתי הביתה. אבא שלי דאג לכל. אני הייתי כל כך מפוחדת, עד שהבטחתי  במחשבה שאני אברך ואקרא קריאת שמע בכל ערב. אני גם אתפלל מנחה ואת כל התפילות.

ביום שישי הייתי בשוק כדי לקנות דגים לכבוד שבת. זה לא היה כל כך קל, אבל בסוף השגתי אחד. הבשר היה פצפון. אנחנו צריכים להשגיח על הכסף, בגלל שאין את העסק עכשיו. אבא היקר איננו יכול לצאת הבית. אנחנו אוכלים תפוחי אדמה בכל יום. זה מאוד קשה, כי היינו רגילים לחיים טובים, אבל ה' יעזור. יש גזירה חדשה, שליהודי לא יכול להיות רדיו.  

יום שלישי, 28 במרץ, 1944:

תדמיין, יומני היקר, #אבא שלי חייב לחתוך את הזקן שלו. אסור עכשיו לחיות עם מראה יהודי. אבא נמצא בבית כל היום. הוא לומד תורה.# הוא הולך רק לבית הכנסת.

אחרי ששבועיים לא הלכתי לבית הספר, חזרתי לשם. הם מעלימים את מכשירי הרדיו של בית הספר, אבל זה לא הדבר שחשוב. בשבוע הבא יהיה היום האחרון. מאוד עצוב שבמצב הזה אני צריכה לבלות את כיתה ח'. זו השנה האחרונה שלי בבית הספר. זה לא קל כשיש מעט כסף. אמא קנתה מפת שולחן מלינוליאום. זה גם חלק מהמצב. והחדשות האחרונות: #יהודים לא יכולים ללכת למקומות חופשה וגם לא לנסוע.#

 

יום רביעי, 29 במרץ, 1944:

העסקים מאוד יגעים. היום היתה הפעם הראשונה שוואלווי (ר' וואלף ויינשטאק ז"ל) נסע לבודפשט לצורך העסק, עם תעודות מזהות של גויים. השם שלו הוא פינטר לסבו. #הגזירה החדשה היום היא שליהודים אסור שיהיה טלפון. זה עצוב בגלל שכבר הרבה שנים התרגלנו שיש לנו#. עכשיו אני צריכה ללכת לחשמלאי לתקן את המגהץ. 

יום ראשון, 2 באפריל, 1944:

ביומיים האחרונים לא הייתי בבית הספר. הרבה חדשות קורות לאחרונה. הגזירה החדשה: יהודי לא יכול לשמש כעורך דין או לעבוד במשרד ממשלתי.

#אחרי כמה ימים ניתכה עלינו גזירה חדשה: עלינו לענוד טלאי צהוב בגודל 10 ס"מ החל מיום רביעי.# אני יכולה לדמיין של'שקצים' תהיה מטרה חדשה - אותנו. סופי ואני הלכנו לבית הספר. מחר היום האחרון של המבחנים. הציונים לא כל כך טובים, אבל אני לא יותר מדיי מוטרדת מזה בגלל שיש לנו דברים יותר רציניים שמעסיקים את המחשבות. בשעה שתיים אחר הצהריים רק כיתה ח' היתה בבית הספר. הכיתות הנמוכות סיימו והלכו הביתה.

יום שלישי, 4 באפריל, 1944:

היום היום האחרון של בית הספר. כולנו עצובים. אהבנו את בית הספר. היו לנו זמנים טובים מאוד, מלאי צחוק. בסביבות השעה 12 בצהריים אירע דבר נורא: #סירנות נשמעו באוויר, מה שאומר שמגיעות פצצות ועלינו לרוץ למקלט. במשך שעה לא קרה שום דבר, אבל אז החלו הפצצות.# היינו מפוחדות מאוד, אבל מה יכולנו לעשות? הבית היה רחוק מאתנו. #הדבר הטוב ביותר שיכולנו לעשות הוא לומר תהילים ביחד.# אחר כך חזרנו לבית הספר. מישהו לקח את עט הכסף שלי עם הכדור הזהוב. ניסיתי למצוא אותו בחצר האחורית, ללא הצלחה. תוך דקות החלו להישמע שוב אזעקות. חזרנו למקלט. סופי בכתה, אבל אחרי כמה דקות זה נגמר ורצנו במהירות הביתה. כל כך שמחנו להיות שוב בבית. אחר הצהריים עבר בסדר. #הפצצות נפלו בחלק המרוחק של בודפשט, על בית חולים, על סניף הדואר הראשי ועל בית חולים לחיילים. אנשים רבים נהרגו.# אני מקווה שכולם גויים. בלילה ברכתי, אמרתי קריאת שמע. #כשהאזעקות נשמעו שוב, רצנו כולנו למקלט. במשך שעה וחצי לא היה כלום אבל אחר כך היו המון נפילות,# הרבה יותר מאתמול. אחרי שעה חזרנו הביתה מהמקלט והלילה עבר בסדר.

היום הבא עבר גם הוא בסדר. מחר יהיה היום הראשון בו נצטרך ללבוש את הטלאי הצהוב. היום קניתי שתי יחידות כאלה, כל אחת בשלושה פנגו. #האנטישמיות גדולה מאוד. הם רצחו את מר שלזינגר בעל חנות התכשיטים.# ה' יעזור, אנחנו בסכנה גדולה. רק ה' יכול לעזור לנו. היום ניקינו את המקלט. הוא ממש אלגנטי. ביום שישי מגיע פסח.   

יום שני, 17 באפריל, 1944:

בחול המועד היתה לי מלחמה עם היצר הרע. בסוף לא כתבתי, אבל אלו היו ימים לא קלים. בליל שבת היה ליל הסדר הראשון. הוא הסתיים בארבע לפנות בוקר. ברוך ה' לא היו אזעקות במהלכו. ביום למחרת, בליל הסדר השני, התחלנו למלא את הגביעים לקידוש ואז החלו אזעקות. לקחנו מהר הכל ורצנו למקלט.

השעה היתה עשר בלילה. במשך שעה וחצי לא אירע כלום, אבל אז החלו ליפול פצצות. הייתי בהלם. מצאתי לי מקום ליד אמא שלי וכך הרגשתי בטוחה יותר. אמרתי תהילים. כשגמרתי את תפילותיי השעה היתה אחת בלילה, והאזעקה בישרה לנו שהפצצות הסתיימו, ואנחנו יכולים לשוב לדירה שלנו. התחלנו את הסדר וסיימתנו בשבע וחצי בבוקר. כשנכנסתי למיטה כבר היה בוקר. גם ביום ראשון בבוקר בילינו שעה במקלט. מזג האוויר לא מסביר פנים. ימים שני ושלישי היו שקטים. ביום רביעי שוב הלכנו למקלט אבל לא להרבה זמן. אבל באחת בלילה החלו שוב האזעקות.

לא היה כל כך נעים ללכת מהמיטה החמה למקלט, אבל היינו חייבים, בגלל שנופלות פצצות. בשלוש וחצי בלילה יכולתי לחזור הביתה, אבל אחרי כמה דקות שוב נשמעו אזעקות ונשארנו במקלט עד השעה חמש.

ביום חמישי בצהריים היו שוב אזעקות, אבל הלילה היה שקט. בליל שבת אכלנו את הקניידלעך מהמצות ושוב נשמעו אזעקות. השעה היתה עשר בלילה. עד אחת היינו במקלט. בשבת שוב היינו במקלט מעשר עד שתים עשרה, אבל אלה הצרות הקלות ביותר.

הגזירות החדשות הן שיהודים חייבים לצאת מדירותיהם ולתת את הדירות לגויים שאיבדו את שלהם במלחמה.

בעיירה שלנו לרוב היהודים לא נשארו דירות. בניסים אנחנו יכולים להמשיך לגור בדירה שלנו. העולם הוא נורא, אנחנו לא יכולים להאמין שזו אמת, כמו חלום רע, אבל זו האמת. אנחנו עונדים את הטלאי הצהוב, אבל לאיש לא אכפת. אלה לא הצרות הכי גדולות.

אני לא חושבת שהיו כאלה צרות ליהודים בהיסטוריה. ה', עזור לנו, יש לנו רק אותך. רק אתה יכול לעזור. אנחנו מצפים לישועה בכל רגע. 

יום שלישי, 18 באפריל, 1944:

הגזירה האחרונה: #קח מיהודי כל דבר! את כל כלי הכסף, הזהב, התכשיטים, הציורים וכל דבר אחר בעל ערך.# נתתי את שתי הטבעות שלי לוואלווי. אהבתי כל כך את הטבעות שלי. את השנייה קיבלתי במשלוח מנות השנה. וואלווי יחביא אותן במקום טוב. אבל, באמת, אלו הדאגות הכי גדולות שלי?.

אתמול בין עשר לאחת עשרה היינו במקלט, הרבה פצצות נפלו. שמענו שהבית של אהרון (ר' אהרן טאובר ז"ל) בלוגלו כמעט נפגע, אבל ה' שמר עליו ודבר לא קרה. הטלפון נשאר שלנו. הם שכחו לקחת אותו. אהבנו אותו, הרבה מאוד שנים השתמשנו בו.

התפילות שלי. אני שומרת את הבטחותיי ומקפידה לומר אותן. היום קיבלתי מאמא המון תמונות של המשפחה אבל אמא אמרה שכשאנשא אצטרך להחזיר הכל בחזרה. מי יודע מה יהיה בעוד כמה שנים? כל יום הוא מתנה מה'. היום שכרנו בשושבהג' דירת ארבעה חדרים. כנראה נהיה שם, כמו גויים. בלוגלו, ליד הבית של אהרון, נפלה פצצה. פרצה שריפה קטנה. ברוך ה' לא קרה שום דבר.

יום רביעי, 19 באפריל, 1944:

היום מלאו חודש מאז שהרשעים נכנסו להונגריה. זה היה חודש עצוב מאוד, אבל אנחנו צריכים להיות מרוצים. יהודים סובלים מאוד הרבה, אבל לפחות אנחנו בדירה שלנו בינתיים.

בערים הגדולות יותר שמים את כל היהודים בגטאות. המשפחה של וואלווי הם מסערענטש. הם נמצאים בגטו אויהעל.
הנאצים אומרים שהאנשים הצעירים חייבים לעבוד ואת המבוגרים יותר והילדים ישלחו לפולין לתאי הגזים. 
ה', מה יהיה אתנו? יש לנו רק אותך, אני בטוחה שאתה יודע את המשמעות של כל דבר. ואתה תעזור.

יום חמישי, 20 באפריל, 1944

אין כל חדש. כנראה נלך באחד הימים הקרובים לשושבהג'. נתן קיבל חליפה חדשה בעלת מראה גויי. זה הדבר שהכי חשוב שיהיה. עכשיו המשפחה של חיהל'ה, סופי ומשה, מירי ושמיל ואיידל'ה, כולם עברו. אהרון גר בלוגלו. אבא היקר, נתן ואסתי נמצאים אתם. הלילה לא היו אזעקות, היתה לנו הזדמנות לישון.
ממחר בלילה בכל בית מישהו יהיה חייב להישאר לשבת ליד הרדיו, וכששומעים את האזעקות צריך להוביל את כולם למקלט.

יום ראשון, 23 באפריל, 1944:

שוב היינו במקלט במשך שעתיים. לאיש לא אכפת, זה מהדברים הקטנים. אנחנו שומעים הרבה מאוד חדשות רעות. אתמול הגיעו שני בחורים מנירהדהאז. אבא שלהם הוא ר' ישעיה הרץ. הם נראים כמו 'שקצים' אמיתיים. יש להם עיניים ירוקות ושיער אדמוני. הם רצו להשיג מסמכי זיהוי גויים. היתה שבת. הם אמרו שיהודים מהעיר הקטנה יותר נמצאים בעיר היותר גדולה. הם גרים בגטו בבתי עץ פרימיטיביים עם גדר תיל סביב. כל אחד יכול להעביר לשם 50 ק"ג של חפצים שהוא צריך ואוכל למשך שבועיים.

כסף אי אפשר להעביר בכלל. היינו מאוד מודאגים שיקרה אותו דבר כמו בפולין, סלובקיה ומדינות אירופאיות רבות נוספות.

הם אומרים אותו דבר. אנשים מבוגרים, נשים, ילדים ואנשים חולים נרצחים. ה', המלא רחמים על עמך האהוב, היהודים. מתי ייגמר הדבר הזה? אנחנו מחכים למשיח ושמים מבטחנו רק בך.

אתמול ניתכה עלינו הגזירה החדשה:
כל החנויות בבעלות יהודית חייבות להיסגר, כולל הסחורה, אבל על העזרה הגויית צריך לשלם. היום לקח אהרון את אסתי לדירה שלהם בלוגלו. אני חושבת שאנחנו צריכים ללכת לדירה החדשה שלנו.
זה ממש עצוב. אני בוכה כמעט כל הזמן. את הבית החמים שלנו נצטרך לעזוב, ה' תעזור.

יום שישי, 12 במאי, 1944:

אני מקווה, יומני היקר, שאתה לא כועס שלא כתבתי במשך זמן ארוך כל כך. היתה לכך סיבה. הייתי עסוקה מאוד. ביום רביעי אחר הצהריים עברנו ללוגלו. היה קשה מאוד להגיד שלום לבית הישן שלנו, בו חיינו חיים שמחים כל כך. אבל זו היתה דרכו של בורא העולם. לא היה מה לעשות. אנחנו חייבים להיות מרוצים בגלל שיש לנו דירה יפה עם שלושה חדרים יחד עם חיהל'ה ומשפחתה. זה לא יותר מדיי נוח, המקום מדיי קטן, אבל תודה לה' על הכל.

 

יום שישי, 23 ביוני, 1944:

הדבר אירע לפני שישה שבועות. #ביום ראשון, בשעות הצהריים, עצרה מכונית גדולה בצבע שחור ליד הבית שלנו ברחוב פרסל 28. בלבבות עצובים מאוד, אך עם ביטחון בה', נכנסנו לתוך המכונית ועברנו לרוק שלילירט אוצה 26. הם לקחו לנו את השם האמיתי שלנו והם לקחו את אמי ומשפחתי ממני. לא נראה לי שארגיש אי פעם בחיי הרגשה כזאת איומה#.

בכיתי בכל לבי שאמא שלי היקרה לי כל כך לא מרשה לי ללכת אתה. אני לא יכולה לחיות בלעדייך. החיים שלי חסרי משמעות בלעדייך. #בכיתי בלי שליטה, אבל לרשעים הללו לא היו רחמים. הם שלחו אותי יחד עם הילדים הצעירים לבית ילדים ללא הורינו.# לא הייתי רגילה להשגיח על אחיי הקטנים ואחיותיי הקטנות. בכיתי כל אותו היום.

*

ניו יורק, ינואר 2016:

כתבתי את היומן שלי לפני 72 שנה. כיום אני מבוגרת יותר. אני חיה את חיי כעצמאית. אני משתדלת בכל יכולתי לא להפריע לאיש. בעלי היה וואלווי ז"ל, נישאנו ב-1948. (אחותי חיהל'ה ע"ה נהרגה על קידוש ה' באושוויץ).

גידלנו 8 ילדים נפלאים. כולם יהודים חסידיים. זכינו בנכדים שחלקם אברכי כולל. אני מקווה שהוריי ווואלווי רווים מכולנו נחת מרובה בגן עדן. החיים שלי, כמו של כל אחד, הם לפעמים לא כל כך קלים ואז נהיים שוב קלים יותר, אך תמיד הייתי מרוצה (זה האופי שלי) והקב"ה תמיד היה אתי. הביטחון שלי בו, יתברך, היה תמיד בלבבי.

 

הוסף תגובה
כמה זה 2 ועוד 1?
ראה 0 תגובות
מאמרים מומלצים
עסקים וכלכלה - בניית עסק
2019-06-13
0
11
יהודה צין
לא יודע איך אפשר להתחיל לכתוב כזה מאמר. חושב אולי צריך להיות פנים בפנים. איני סופר במקצוע ולא יודע איך לבט...
סיקורים - סיקורים - ספרי קודש
2019-06-05
0
46
דוד
ברורי הלכה בסוגיות מעשיות בחיי היום יום איך מותר לכתוב ספרים ולהוציאם לאור והלא אסור באיסור ד...
סיקורים -
2019-06-05
0
38
דוד
ספר דוד מלכא משיחא ובו אוצר בלום מלא וגדוש מחז"ל שבכל הדורות. מקיף באופן נפלא בגודל קדושתו. צדקתו עמל תורתו...
סיקורים - סיקורים - ספרי קודש
2019-06-05
0
31
דוד
ברורי הלכה בסוגיות מעשיות בחיי היום יום מורה הוראה בקי או מורה הוראה מפולפל מי עדיף? האם ...
סיקורים - סיקורים - ספרי קודש
2019-06-05
0
41
דוד
כמה מעלות טובות למהדורה החדשה. גוף הספר: דברי רבנו המחבר בגוף הספר נדפסו בהגהה מד...
סיקורים - סיקורים - ספרי קודש
2019-06-04
0
31
דוד
ובלכתך הדרך – הלכות והליכות לנוסעים במטוס בס"ד הופיע ויצא לאור הספר שרבים חיכו לו "ובלכתך בדרך"...
סיקורים -
2019-06-04
0
13
דוד
ספר אורות ההלכה חלק ב' הינו קיצור שולחן ערוך על 'יורה דעה' ו'חושן משפט' המקיף את הלכות בשר בחלב, מליח...
סיקורים - סיקורים - ספרי קודש
2019-06-04
0
34
דוד
הספר אורות ההלכה חלק א' הינו קיצור שולחן ערוך על 'אורח חיים' המקיף את הלכות תפילה, ברכות, שבת ומועדים בל...
סיקורים - סיקורים - ספרי קודש
2019-06-03
0
39
דוד
ספר דוד מלכא משיחא ובו אוצר בלום מלא וגדוש מחז"ל שבכל הדורות. מקיף באופן נפלא בגודל קדושתו. צדקתו עמל תורתו...
סיקורים -
2019-06-03
0
37
דוד
משמר הפתח על פתחי תשובה- ספר חובה ללומדי הלכות בשר בחלב ותערובת. כרך ראשון: הלכות תערובת. כרך שני: ה...
סיקורים -
2019-06-03
0
32
דוד
משמר הפתח על פתחי תשובה- ספר חובה ללומדי הלכות בשר בחלב ותערובת. כרך ראשון: הלכות תערובת. כרך שני: ה...
סיקורים -
2019-06-02
0
39
דוד
ספורי "ילדים מספרים על עצמם", שכבשו לבבות מאות אלפי ילדים בארץ ובעולם, הם הרבה יותר מסיפורים סתם. עם השני...
סיקורים -
2019-06-02
1
38
דוד
ספורי "ילדים מספרים על עצמם", שכבשו לבבות מאות אלפי ילדים בארץ ובעולם, הם הרבה יותר מסיפורים סתם. עם השני...
סיקורים -
2019-06-02
0
38
דוד
ספורי "ילדים מספרים על עצמם", שכבשו לבבות מאות אלפי ילדים בארץ ובעולם, הם הרבה יותר מסיפורים סתם. עם השני...
סיקורים - סיקורים - ספרי חול
2019-06-02
1
37
דוד
עוד ספר מסדרת הילדים האהובה, סיפורים מרתקים ומלאים מסרים חינוכיים. בסדרת רב-המכר "ילדים מספרים על עצ...
סיקורים - סיקורים - ספרי חול
2019-06-02
1
37
דוד
ספר חדש בסדרת הילדים האהובה - ילדים מספרים על עצמם 9  16 סיפורם חדשים ומרתקים , מלאים מסרים חינוכיים . ...
סיקורים -
2019-05-28
0
82
המהדיר
המדריך ההלכתי למצורע פרשיות התורה העוסקות בדיני הנגעים שקראנו לפני זמן לא רב, עמוסות בפרטים למכביר, ול...
סיקורים - סיקורים - ספרי קודש
2019-05-28
0
83
המהדיר
המדריך ההלכתי למצורע פרשיות התורה העוסקות בדיני הנגעים שקראנו לפני זמן לא רב, עמוסות בפרטים למכביר, ול...
סיקורים - סיקורים - ספרי קודש
2019-05-27
0
36
גיוון
ספר דברי ר"ש חידושים על מסכתות וסוגיות הש"ס ב' כרכים אשר חיבר הרב הגאון הגדול...
סיקורים - סיקורים - ספרי קודש
2019-05-27
0
59
גיוון
  ספר חפץ חיים ושמירת הלשון מהדורא חדשה מנוקד ומבואר בתוספת נספח תוצאות ח...