-
ראה דף עסק
נושאים: 93
תגובות: 5

בגמרא שבת (כג:) דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן, דמוקיר רבנן הוו ליה חתנוותא רבנן. וכתב מהר״ל בחידושי אגדה שם, דברחים רבנן שאוהב תלמידי חכמים כגופו, בשכר זה הוו ליה בנין רבנן שהבן הוא כגופא חדא עם אביו, ומקבל שכר מדה כנגד מדה, ומוקיר רבנן שמכבד תלמידי חכמים מקבל שכר מדה כנגד מדה דהו״ל חתנוותא דרבנן, שמתכבד על ידי חתנו שהוא רבנן עכ״ל. וצריך ביאור אמאי הכבוד הוא דוקא על ידי חתנו ולא על ידי בנו.

ונראה דהנה חזינן דחז״ל (פסחים מט:) שבחוהו למעלה לבת תלמיד חכם ולא לבן תלמיד חכם, והטעם כי בן תלמיד חכם אין הכרח שהוא תלמיד חכם, כי התורה אינה ירושה, ואף אם אביו תלמיד חכם עדיין אין ראיה שגם בנו הוא תלמיד חכם. כי הוא עצמו צריך ללמוד. אבל בת פטורה מתלמוד תורה, וכל מעלותיה הן רק מה שהיא מקבלת מן האב, ועל כן יש מעלה בבת שאביה תלמיד חכם כי כל מעלותיה היא מהאב שהוא תלמיד חכם. ומעתה מי שיש לו בן תלמיד חכם אין זה כבוד לאביו, דשמא למד הבן בעצמו בלא רצון אביו, אבל כשיש לו בת הראויה להנשא לתלמיד חכם, הרי זה מוכיח שאביה גידלה לתורה, שהרי היא עצמה פטורה מתלמוד תורה, וכל מעלתה שרכשה עד שהיא ראויה להנשא לתלמיד חכם, היא רק בזכות אביה. ועל כן מאן דמוקיר רבנן שמכבד תלמידי חכמים מקבל שכר מדה כנגד מדה דהו״ל חתנוותא דרבנן, דחתנוותא רבנן הוא כבוד לאביה, שכאשר הוא זוכה שחתנו הוא תלמיד חכם ועל כרחך משום שבתו ראויה להנשא לתלמיד חכם, הרי זה מורה שהוא חינך את בתו למדרגה זו שתהא ראויה להנשא לתלמיד חכם, ונמצא שזהו כבוד להאב, ומשלמין לו מדה כנגד מדה.

הוסף תגובה
כמה זה 2 ועוד 1?
ראה 0 תגובות