נושאים:
תגובות:

במוצאי ש"ק פרשת יתרו תשס"ה, הגיעה מווינה שבאוסטריה הידיעה המצערת על פטירתו של אחד מוותיקי תומכי ועסקני מוסדותינו הקדושים, רודף צדקה וחסד, ראש וראשון לכל דבר שבקדושה, עדין הנפש ואציל הרוח, ה"ה מוה"ר זאב וואלף רוזן ז"ל, אשר הלך לעולמו בשיבה טובה, בשנת הפ"ז לחייו.

ר' וואלף ז"ל נולד בשנת תרע"ח בעיר חוסט שבמארמורש, לאביו הרה"ח ר' יעקב רוזנפלד ז"ל. בביתו, ובבית זקנו החסיד המופלג והנודע מוה"ר משה ז"ל המכונה ר' משה טעטש'ער, התחנך ר' וואלף על מבועי התורה והחסידות. ר' משה, מגדולי חסידי ויזניץ, היה איש מלא תורה וחסידות, מדע וחכמה. מהלכים היה לו אצל רבי המלוכה במדינתו, אצלם היה פועל גדולות ונצורות לטובת אחינו בני ישראל. בדרכו אליהם היה משורר וחורז: "איך גיי צו די שרים לטובת ישראל/ און איך האב נישט קיין מורא/ ווייל איך גיי מיטן כח פון רבנו ישראל/ בן ציפורה..." רבות מסופר על עשיית החסד שלו לכל נזקק, ובעיקר על פעולותיו בהצלת בחורי ישראל מגזירת הגיוס. כשחוט של חסד משוך עליו מצא חן בעיני הפקידים והשרים, וכך היה מבטל את גיוסם של מאות ואלפי בחורים בדרך על טבעית. רבינו הסב"ק בעל "אהבת ישראל", הגה"צ ה"ערוגת הבושם" והגה"צ מהרי"ץ דושינסקיא מחוסט, זצוק"ל, היו שולחים אליו בחורים שנזקקו להיחלץ מגיוס.

בילדותו, זכה ר' וואלף להסתופף בצל מרן הסב"ק בארבעה שבתות, כאשר אביו ז"ל לקחו לשבות אצל רבינו כאשר ביקר במארמורש. זכרונם הטוב של שבתות אלה ליווהו כל ימי חייו. כמו כן זכה להיות בחתונת הרה"צ רבי ברוך מווישווא זצ"ל הי"ד נכד הס"ק, שהתקיימה בטעטש. כששבת הס"ק בבית זקנו ר' משה בחוסט, סבל ר' וואלף מהתקפות שיעול, ופעם עבר הס"ק ליד מיטתו של הילד כאשר נתקף בשיעול חזק. כששמע את השיעול, התבטא הס"ק: "נעם סובוט" (=אסור, בהונגרית), והוא אכן הפסיק להשתעל.

בבחרותו למד ר' זאב בחוסט אצל הגה"צ מהרי"ץ דושינסקיא זצוק"ל, ולאחר שהרב דושינסקי עלה לא"י, נסע לגאלאנטא ללמוד בישיבתו של הגה"צ ר' יהושע בוקסבוים זצוק"ל. תדיר היה שח על מה שרכש בשנות בחרותו בגאלנטא, ובעיקר מהמעמד של אמירת "שלום עליכם" בליל שבת - באותה עת היה הגה"צ סוקר במבטו החודר כל בחור ובחור, ומעורר בהם חרדת אלוקים. עסקנותו לצרכי הציבור החלה כבר אז, כשהוא משמש כגבאי ביהמ"ד "צעירי אגודת ישראל" בחוסט.

את שנות הזעם עבר בחזית המלחמה בצבא ההונגרי, ושרד בניסי ניסים. לאחר המלחמה הקים את ביתו בעיר סאטמר, עם זוג' החשובה מרת חנה תחי' בת דודו הרה"ח ר' אריה לייבוש רוזנפלד ז"ל, אשר עמדה לימינו במסירות נפלאה. בתקופה ההיא, זכה להיות נוכח בעת הוצאת ארונו של הס"ק זי"ע בבית-החיים בגרוסוורדיין, לפני שהעלוהו לארה"ק. הוא תיאר תמיד את האימה והפחד ששררו בין היהודים הרבים שעמדו סביב, כשהם מרבים באמירת תהלים ונחלי דמעות זולגות מעיניהם.

משם העתיק מגוריו לעיר ווינה בירת אוסטריה, שם יסד את ביהמ"ד "אגודת ישראל", ולשם כך נאבק מול השלטונות כדי לגאול את מבנה בית הכנסת שנחרב ב"ליל הבדולח" והפך לנגריה. במשך שנים רבות היה גם גבאי ביהמ"ד, גם ראש הקהילה, וכן נציג הקהילה בארגון הגג היהודי של ווינה. כל השנים חי בשלום ובשלווה עם כל המתפללים ועם בני הקהילות האחרות, בסבלנות אין קץ רדף אחר השלום והאחוה, ודאג תמיד לבל ייפגע אף אחד. בתפילותיו - בפרט בתפילת מנחה של ערב ש"ק בה ירד בקביעות לפני התיבה - ריגש ועורר את לב המתפללים בהשתפכות הנפש שלו.

בשנים הראשונות לשהותו בווינה, פתח ר' זאב ז"ל בסיוע רעייתו את ביתו הצנוע, לפליטים שעלו ממזרח אירופה. לעיתים היו משתכנים בביתו אפילו כמה משפחות, ולעיתים היו פליטים מגיעים בחוסר כל ור' זאב ז"ל היה דואג לכל מחסורם. גם ליהודים שנשארו ברומניה דאגו, ע"י משלוחי מזון ובגדים מתרומות שנשלחו ע"י הרה"ק ר' יואל מסאטמאר זצוק"ל. לימים שלח לו הרה"ק מסאטמאר מכתב תודה חתום בחתי"ק. כמו כן במשך כל השנים סעדו על שולחנו נזקקים ואלמנות דרך קבע, וביתו היווה תמיד בית הכנסת-אורחים.

דבקותו ברבוה"ק היתה לשם דבר. כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע כינהו "שגריר ויז'ניץ בוינה". מרן זי"ע שבת פעם שבת בווינה, ולאחר-מכן בקשו בני העיר שישבות שבת נוספת, אך ר' וואלף התנגד לכך בכל תוקף, כי סבר שאין זה מכבודו של רבינו זי"ע שישבות שני שבתות במקום אחד. ואכן מרן שבת אז מחוץ לעיר במחנה פליטים יתומי השואה, ונהנה מאוד מכך ששבת במחיצתם.

בהיות כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א עדיין רב ור"מ, שמע ר' וואלף שבבית רבינו שליט"א קיים מצב כספי קשה. מיד גייס כספים מכמה נדיבים, כשהוא דואג שבבית מרן שליט"א תהיה עזרה כספית קבועה שתקל על המצב. באותן שנים, כשמרן שליט"א היה מגיע לווינה לטובת מוסדותינו הק', היה ר' זאב ז"ל נרתם בכל כוחותיו להצלחת המגבית.

מחותנו, הרה"ח ר' ברוך ולצר הי"ו, מתאר את פעילותו המסורה של ר' וואלף ז"ל לטובת המוסדות. מדי שנה בהגיע ר' ברוך לווינה בשליחות המוסדות, היה ר' וואלף מבקש ממנו שיישאר עוד כמה ימים בעיר, כי הוא חפץ לפעול עוד הרבה, ללכת לכתובות נוספות ולגייס עוד כספים. וגם לאחר-מכן, היה ר' וואלף מכתת רגליו במשך כל השנה לבתי נדיבים ולמשרדיהם בכדי לקבל את התמיכה השנתית לטובת המוסדות. מספר תורמים קבועים אף הרגישו זכות מיוחדת שתרומתם למוסדות תעבור דווקא דרכו, והכל בגלל הערכתם ואמונם בו. אף הוא עצמו לא חסך מכספו בכדי לתרום למען המוסדות, וכשהקים כ"ק רבינו שליט"א בשנת תשמ"ב את ה"קרן נצחי", התמסר ר' וואלף ונתן לרבינו שליט"א סכום נכבד מאוד, ממה שחסך לעצמו במשך שנים,  כשרבינו שליט"א מעריך זאת לאין שיעור. מרן שליט"א אף הדגיש זאת בהלווייתו של ר' וואלף, באומרו: "ער איז געווען אן אלטער-אלטער עסקן!"

ר' וואלף מעולם לא חש בנוח מכך שהוא יושב בשולחנו של אדמו"ר שליט"א, מרוב הכנעתו לרבינו. הוא טען שגם אביו לא ישב מעולם בשולה"ט של מרן הס"ק. כשהיה נכנס לקודש פנימה עם קוויטעל, היה עומד בהכנעה מוחלטת כעבדא קמיה מריה, ועל אף חשיבותו וגילו המבוגר לא התערב מעולם בשיחה עם אדמו"ר שליט"א, כי אם רק הקשיב וענה לשאלות מרן שליט"א.

מדי שנה היה ר' וואלף נוסע לשווייץ להסתופף בצל כ"ק מרן שליט"א. פעם כשיצא מרן שליט"א לשאוף אוויר, אחז בידיו את ר' וואלף ואת יבל"ח אחיו הרה"ח ר' דוד הי"ו מארה"ב. מרן שליט"א שאל את ר' וואלף אם הוא לומד "חשבון הנפש" מ"חובות הלבבות" כל יום. מאז, לא עבר על ר' וואלף יום אחד שלא ילמד את החשבון היומי, ואף כשאושפז בבית החולים לא שכח לקחת עמו את ה"חובות הלבבות", בו הגה עד ימיו האחרונים מתוך מסי"נ לעשות רצון צדיק. ה'סימניה' שלו בשער חשבה"נ, נשארה בחשבון ה-כ"ט - שבוע ימים לפני אישפוזו האחרון בבית החולים ביום ז' בשבט. כמו כן בין דפי שער חשבה"נ, היה מטמין קוויטעל עם שמות בני המשפחה, כמנהג חסידים בדורות עברו שהיה מטמינים את הקוויטעל בספרן של צדיקים.

ר' זאב ז"ל היה מפורסם ביושרו ובהגינותו. אפילו יהודים חילונים או גויים ידעו להצביע עליו שהנו אדם ישר ללא שום עקמומית. שותפיו לעסק סמכו עליו ועל הגינותו ללא כל פקפוק, ושותפות זו נמשכה כמה עשרות שנים. כשבא פעם לגבות את חובו מאחד הגויים שקנו אצלו, הורה לו הלה לגשת לקופה ולקחת בעצמו את הסכום המגיע לו, כ"כ סמכו עליו.

כל חיותו היתה מדברים שבקדושה. משיעורי משניות ו"דף היומי" היה שואב חיות לכל היום, ולא ידע ביטול הזמן מה הוא. גם בעת זקנותו, כשנזקק לשני מלווים, לא ויתר על הליכה לביהמ"ד ולשם כך אף העתיק את דירתו לקרבת ביהמ"ד. היה נזהר על טבילה במקוה מדי יום ביומו. כשהוקשה עליו הדבר, טבל רק בשני וחמישי ובערש"ק, ובתקופה האחרונה, שאל את המרא דאתרא הגאון ר' דוד לייב גרינפעלד שליט"א אם הוא עדיין חייב לטבול במקוה, היות שזו סכנת-נפשות עבורו, או שביכולתו להסתפק בטהרת ט' קבין. 

בשבועות האחרונים נחלש מאוד, דלקת קשה הפילה אותו למשכב ממנו לא קם. בימים האחרונים, בחולשתו הרבה, לא פסק פיו מלזמר מזמורי תפילה והודיה. בליל שבת האחרון לחייו, כשלבו פעם בחולשה ונשימותיו היו כבדוות, כששרו לפניו את זמירות ש"ק, ובפרט "י-ה רבון עלם", פקח עיניים והאזין בהתרגשות ובדמעות. בבוקרו של יום ש"ק י"ט בשבט תשס"ה נדם לבו, והסתיימו פ"ז שנים של עבודת ד' מתוך תמימות ושלמות.

הלווייתו יצאה מביהמ"ד של "אגודת ישראל", כשכל יהודי ווינה באים לחלוק לו כבוד אחרון. רבני העיר הרה"ג ר' דוד לייב גרינפלד שליט"א והרה"ג ר' אברהם יונה שווארץ שליט"א ספדו לו נרגשות, כשהם מונים בשבח מידותיו התרומיות.

בא"י יצא מסע ההלויה מבית המדרש הגדול בקרייתנו, בהשתתפות כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א. כאן ספדו לו הרה"ג ר' מרדכי גרינפלד דיין דחסידי טשרנוביל,  ובנו יחידו הרה"ח ר' יעקב רוזן הי"ו, אשר הדגיש במיוחד שאביו ז"ל היה "אמת לאמיתו" ללא כחל ושרק, וביקש שימליץ טוב בעד זוג' תחי' וצאצאיו החשובים. ההלוויה המשיכה לבית החיים ויזניץ, שם נטמן. לאחר סתימת הגולל ספד לו מחותנו הגה"ח ר' ישראל דוד נייוונר שליט"א מירושלים, אשר העלה זכרונות נפלאים עוד מבית אבותיו בחוסט.

תנצב"ה.

הוסף תגובה
כמה זה 2 ועוד 1?
ראה 0 תגובות