הפורום עדיין בשלבי פיתוח. תהנו.
מערכת הפרסום החרדי
נושאים: 93
תגובות: 5

לא יודע איך אפשר להתחיל לכתוב כזה מאמר.
חושב אולי צריך להיות פנים בפנים. איני סופר במקצוע ולא יודע איך לבטאות רגשות על הכתב.
אבל כן אנסה ואראה אחרי שאכתוב אם הצלחתי להביע את מה שרציתי. אשמח לקבל ממכם ציון בתגובה למאמר.

 

אני כותב בלשון זכר, אבל זה מופנה גם לנשים בצורה שווה לגמרי.
בעצם כשאני כותב בלשון זכר אני מתכוון לחלק הגברי העוצמתי שנמצא בתוך כל אחד, ואת זה יש לנשים וגברים כאחד.
ולחלק הזה אני רוצה לדבר, על החלק הגברי ששואף שיודע להזיז דברים, שיכול לעוף על עצמו ולהיות בשיא הביטחון.

 

אני כותב הרבה פעמים את המילה "אני" ומבקש שלא תתייחסו לזה אע"פ שזה גם אותי קצת מעצבן לראות כמה פעמים בנאדם יכול לכתוב על עצמו "אני", אבל כמו שכתבתי קודם, איני סופר ואכתוב בלשון אמיתי מהלב שלי ללב שלכם.

 

ובכן,

 

יזמים יזמים, לא פשוט, העולם של האנשים שרוצים "ליזום" שרוצים לעשות דברים גדולים.
בייעוץ האישי שאני נותן ליזמים ובעלי עסקים אני נתקל בנתון מפחיד שגורם לדברים מצמררים לבעלי עסקים.

 

הדבר המצמרר - כך זה מתחיל:

 

אולי הפסיכולוגים ידעו לתת לזה שם של מחלה, אבל אני אציג את זה בלשון פשוטה.
זה עובד כך:
היזם קם בבוקר עם אנרגיות,
רואה את עצמו הולך וכובש את העולם,
מחליט לעשות מספר פעולות נועזות,
מסכם לעצמו את המשימות של היום,
מוכן עם כל הכוח לנצל את היום עד תומו ולהתקדם כמו שצריך.

 

ומה קורה בפועל?

 

מה שקורה בפועל הוא שברגע שצריך להפעיל את המוח ולעשות דברים - המוחין נעלמים!

 

פתאום אין ראש.
פתאום נכנסים לטרנס עצבני של ריקנות.
שמעתם פעם על "טרנס עצוב עם ריקנות"?
אכן לא מובן, אבל זה מה שקורה.
צריך לשלוח אימיילים, צריך להרים טלפונים, צריך ללכת ל3 סידורים מהר מהר ולחזור הביתה, לבקש מההוא, להחזיר את זה, לנקות שם, לדבר עם טכנאי, להקדיש זמן ללימוד תוכנה מסויימת, לבנות משהו, לדווח לרואה חשבון, לחזור ללקוחות, לעצב מחדש את הפרוספקט, לבנות מוצר נוסף לליין הקיים, להתרכז במשימה שצריכה פוקוס חזק, להתנצל ללקוח אחר, להסתדר עם הלקוח השני, לסגור חורים ופינות, להכשיר את העובדת, לעשות שיחות קשות, לסדר מחדש את המדפים בעסק, לנקות את הכניסה לחנות, לקום מהכסא, לחזור למחשב, לעקוב במצלמות החנות, לדאוג לניהול.
אפשר להמשיך עוד ועוד.
אבל מה קורה?
איפה האנרגיות של הבוקר? - פתאום הכל נעלם!
עובר עוד יום ומזניחים, ולא מתקדמים, לא מתרכזים, לא נותנים פוקוס, לא שומרים על גדרים ועל קבלות אישיות, שמחים ועצובים כאחד.
בסוף היום מקווים שמחר זה לא יחזור על עצמו וכך נמשך עוד יום ועוד יום.

 

מזה נוצר מחלה:

 

אנשים שנמצאים במקום בו הם דשים באותו מקום עוד ועוד,
הם אנשים שנמצאים במצב מאוד מסוכן שיכול להשפיע ולהזיק ישירות על גזע המוח של הבנאדם (היזם) וכן על הבן/בת זוג, על הילדים והסובבים.

 

הסיפור שלנו הוא בעצם כך: יש לנו כאן בנאדם שמצד אחד מאוד כשרוני, יוזמתי, רציני, אחריותי.
מתוך כך לקח על עצמו להקים פרוייקט גדול או סטארטאפ או עסק.
זה יכול להיות פתיחת עמותה כדי לעזור לאנשים בתחום מסויים.
זה יכול להיות עסק בתחום ההייטק בו הדבר דורש פיתוח מערכת ענקית כולל כל המערכת השיווקי.

הסיפור ממשיך בכך שהבנאדם לא מספיק מכיר את עצמו, את החוזקות והחולשות ואז מגיע למצב בו ה"סטארטאפ" שלקח על עצמו כולל בתוכו עשרות משימות ודברים שצריך לעשות בדרך קבע שלא מתאים לאופי של היזם.
הקצר שנוצר כאן הוא, שהיזם עד היום היה לומד מאנשים חזקים בהם הוא מוקף ש:
יזם עושה הכל!,יזם הוא בלתי שביר,
יזם עומד במילה שלו, 
יזם מוצא דרך לכל דבר, 
יזם הוא אחראי ולא נושם לפני שמסיים את המשימות שלו, 
יזם הוא חייל, 
יזם הוא מטוס חמקן, 
יזם אף פעם לא אומר 'אני לא יכול', 
וכולי וכדומה היזם מוקף בתחושה שהוא היה הווה ויהיה והכל עליו והוא חייב להתמודד עם כל מציאות ואין דבר כזה כמו עצלנות או אי יכולת לעשות משהו - הכל חייב להיות "אני".

 

אבל, אבל, ופה מגיע ה"אבל" הגדול:

 

אבל, אבל היזם הוא בסך הכל בנאדם עם מעלות וחסרונות, עם חולשות וחוזקות.
הרבה יזמים לא מוכנים לקבל את החולשות שלהם. ומה שכן מקבלים, עושים זאת רק לפי מה שמתאים להם. אבל לא באמת מוכנים להודות על חולשות עמוקים בנבכי נפשם ומתעלמים מהם.
ועכשיו, אחרי שיום יום היזם צריך לעשות דברים בצורה שלא מתאפשרת לו מבחינה נפשית,
היזם נהפך לנטל כבד על עצמו.
היזם מסתכל על עצמו ואומר "אני יזם, אני אצליח, אני יעוף קדימה, אני אתן בראש, אני יעבור את כל המכשולים, אני לא מוותר"
אבל וזה עוד פעם אבל....... היזם נופל בפח של עצמו. היזם נהפך ל"נטל כבד מאוד" שלא רוצה להיפרד ממנו.

יזם במצב כזה נהפך למפלצת ומתחיל לפתח סטיות קשות:

 

קורא וקוראה יקר/ה,
ברגע זה עולה מול עיניי אנשים שטיפלתי בהם וראיתי מה זה עשה להם.
אנשים רגילים שרק רצו להקים עסק, רק היה להם חלום לפתור את בעיית הכלכלה, רק לקחו על עצמם משהו שלא יכולים לעשות - ונדפקו לגמרי. הראש פשוט נדפק.
זה יכול לקרוא בפתיחת חנות צעצועים, או יצירת אפליקציה, אתר, חנות פלאפל, שירותי תוכנה, מיתוג פרסום ושיווק וכו'.
אשה שרגילה לראות בעל (היזם) שקם עם אנרגיות, הולך להתפלל, עושה סידורים, מתקדם, ממוקד ומצליח - פתאום רואה בעל עם פרדוקס מכואסת (יש מילה כזאת? לא יודע, אבל ככה זה מרגיש, פרדוקס יחד עם כאוס), עצבים, כעסים, תסכולים, צחוקים, עוצמה, חולשה, התקדמות גדולה לצד נפילות דיכאון.
אותו דבר גבר שרגיל לראות אשה (היזמת) שמחה ויציבה, פתאום רואה אותה מכרסמת ציפורניים, כועסת יותר, נמצאת לא כאן ולא שם, הילדים סובלים וכולם סובלים.

 

המצב הזה הוא מצב מאוד מפחיד.
בנאדם שרוצה משהו עוד פעם ועוד פעם פעם עוד יום ועוד יום ולא משיג את מה שרוצה, הרי שלאט לאט מתחילים להתפתח סטיות.
סטיות זה דבר שאני מעדיף לא לכתוב כאן. אבל זה יכול להיות בכל נושא. אם זה אוכל מוגזם, או בעיות נפשיות שלא נדע.
האנשים שנמצאים במקום כזה, לא בהחלט מודעים שהם מפתחים סטיות ושהם לא בקו הנורמל. הם ממשיכים את החיים כך ועדיין מרגישים את עצמם "יזמים" וממשיכים לנסות להקים את העסק שלהם.

 

לפתוח עסק מאפס, לבנות אותו ולהגיע למצב שמצליחים וזה מכניס כסף - לוקח הרבה זמן ואנרגיות וכוחות נפש.
אני לא חושב שזה לא אפשרי, אבל כן חושב שבנאדם שהגיע למצב שהוא יכול להזדהות אפילו קצת עם מה שכתבתי ולהרגיש שהוא צריך עזרה, אני מציע שלא יחכה.

 

זה באמת הבעיה של יועצים עסקיים.
כי לבנות עסק זה לא כמו לדעת מקצוע.
להיות יזם זה לא כמו להיות שכיר עם עבודה קבועה.
אפילו שהיזם עובד את אותם מספר שעות, עדיין מדובר במשהו שיכול לגרום לקריסה נפשית, או שהבנאדם וכל המשפחה קורסים בלי שידע מזה או שמתעלם מזה.
היועצים העסקיים לא מטפלים בכלל במובן הפסיכולוגי של בעל העסק - וזה הבעיה העיקרית ביועצים.
אפשר לומר שחלק מהיועצים הם בעצמם אנשים שניסו להקים כל כך הרבה עסקים ולא הצליחו, עד שצברו כל כך הרבה ניסיון שכבר החליטו שהם יודעים כל כך הרבה וכבר עדיף להם להיות יועצים לאחרים. כי תכלס באמת יש להם הרבה ניסיון. אבל הם בעצמם לא הצליחו ולא פיענחו את החידה של איך באמת להכניס כסף לעסק. ולכן התוצאה של כל אותם היועצים היא די דומה - שהם בשורה תחתונה אחרי כל הייעץ > הכל נשאר אותו דבר ואפילו עם עוד חובות.

 

אני כמובן מציע את שירותי הייעוץ שלי.
אני מייעץ לעסקים להכפיל מכירות. זה מתחיל מהבנאדם > ממשיך למוצר > לקהל היעד > שיווק ופרסום > עד שמגיעים לכסף עצמו.
אבל המאמר הזה לא בא לעסוק בכך שאני יועץ עסקי (אע"פ שאני כן שמח בפרסום הזה כי אני רוצה ואוהב לייעץ), אלא בא לתת 'נורת אזהרה' לכאלה שנמצאים בפלונטר של יזמות והקמת עסק ומרגישים שהם פשוט חיים בסבל נוראי.


ליזמים עם הפלונטר הזה אני רוצה לבוא ולומר, תעזבו את העסק כמה ימים, צאו לחופשה, קחו בנאדם משכיל או יועץ מתאים, תשפכו את הבעיות שלכם, את הפנטזיות והחלומות שלכם על עסקים ועל חזון ושאיפות ופסגות שאתם רוצים להגיע אליהם, תעשו חושבין ביחד ותתקדמו בצורה ריאלית. 

תתחילו להכיר ולהודות בחולשות שלכם. החולשות שלכם היא חלק מהעוצמות שכן אחד קשור לשני (אולי "אחת קשורה לשניה" לא יודע דקדוק... חבל). בלי חולשה אין עוצמה. רק כך כשתדעו במה אתם טובים יותר ובמה פחות ובמה בכלל לא, רק כך תתחילו להתייצב, תהיו באמת ממוקדים, תדעו שאתם הולכים על דבר שהוא יותר בטוח וריאלי ואתם תשיגו את מה שתתמקדו בהם, זה יהיה כיף, האנרגיות יחזרו, המוטיבציה תישאר לאורך זמן, תהיו יותר יציבים, התסכולים והייאוש והדיכאון המוסתר והפנימי שאף אחד לא רואה - ייעלם.

בעזרת השם אכתוב עוד ועוד נושאים חשובים ובוערים כגון זה בתקווה לעזור ליותר בעלי עסקים להצליח.

 

שלכם

 

יהודה צין.

הוסף תגובה
כמה זה 2 ועוד 1?
ראה 1 תגובות
1. yosef gold
נושאים: 24
תגובות: 103
את הבעיה אני מכיר ומה הפתרון?
הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
הגב לתגובה מספר 1
כמה זה 2 ועוד 1?